מעמד הר סיני

האירוע המכונן וההסטורי בו הוגדר עם ישראל כעם היה במעמד הר סיני. המעמד היה ביום שבת ו’ בסיון שנת 2448 לבריאת העולם. יש מצות עשה לזכור את המעמד בכל יום ולהעביר את המסורת הזאת מדור דור. זהו מעמד יוצא דופן עליו נכתב “רואים את הקולות”. כל עם ישראל התעלה והגיעו למדרגת הנביאים וזכו לגילוי עם הקב”ה פנים אל פנים .

מעמד זה הוא יסוד האמונה שבו נצטוינו להעביר את מעמד זה הלאה לדורות הבאים. יש לציין, שהאמונה במשה ובהקב”ה לא באה מפני ניסים יציאת מצרים אלא ממעמד זה וכדברי הרמב”ם (הל’ יסודי התורה ח, א): “שעינינו ראו ולא זר ואוזננו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה’ עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה’ את הברית הזאת”.

זהו ייחודו על עם ישראל על פני עמים אחרים או דתות אחרות. האמונה, התורה והמצוות אינן מבוססות על יחיד שאומר לכולם שהקב”ה נגלה אליו או דמות פסל וכדומה, אלא מיליוני בני אדם שעיניהם ראו ולא זר את הקב”ה ושמעו את הדיברות. המעמד מחייב גם  את העברת המסורת מאב לבן, ומתועד בהסטוריה עם נקיבת התאריך! מסורת של אישים עם נקיבתם שמותם, שקיבלו מאב לבן ארבעים דורות עד הגמרא וכדברי הרמב”ם: “נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן: א) רב אשי מרבא. ב) ורבא מרבה. ג) ורבה מרב הונא. ד) ורב הונא מר’ יוחנן ורב ושמואל. ה) ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש. ו) ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו. ז) ורבי שמעון [מרבן גמליאל אביו. ח) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו ט) ורבן שמעון] מרבן גמליאל הזקן אביו. י) ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו. יא) ור’ שמעון מהלל אביו ושמאי. יב) והלל ושמאי משמעיה ואבטליון. יג) ושמעיה ואבטליון מיהודה ושמעון. יד) ויהודה ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. טו) ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן. טז) ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס. יז) ואנטיגנוס משמעון הצדיק. יח) ושמעון הצדיק מעזרא. יט) ועזרא מברוך. כ) וברוך מירמיה. כא) וירמיה מצפניה. כב) וצפניה מחבקוק. כג) וחבקוק מנחום. כד) ונחום מיואל. כה) ויואל ממיכה. כו) ומיכה מישעיה. כז) וישעיה מעמוס. כח) ועמוס מהושע. כט) והושע מזכריה. ל) וזכריה מיהוידע. לא) ויהוידע מאלישע. לב) ואלישע מאליהו. לג) ואליהו מאחיה. לד) ואחיה מדוד. לה) ודוד משמואל. לו) ושמואל מעלי. לז) ועלי מפנחס. לח) ופנחס מיהושע. לט) ויהושע ממשה רבינו. מ) ומשה רבינו מפי הגבורה. נמצא שכולם מה’ אלהי ישראל” (הקדמת הרמב”ם ליד החזקה).

באותה תורה נכתב שהתורה לא תשכח מפי זרעו, ואכן לאורך כל הדורות שמרו בהדיקות על קיום התורה והמצוות ומסרו את נפשם על התורה.

הערה: יש אתאיסטים שרוצים להביא אגדות אורבניות משונות, משבטים אינדיאנים כמו שבט הסו, כדי להפריך את הטענה הנ”ל. הדבר ‘לא נגע ולא פגע’. וכשם שהם מבקשים לעשות הבחנות שונות, כן גם אנו נבחין בשכל הישר את ההבדלים: א. למעמד ה”ס יש תאריך היסטורי ומסורת ברורה ורצופה. ב. המעמד חייב קבלת עול מצוות ולכן היו שנמנעו מלקבל וחטאו. מה שאין כן בסיפור שבט האידיאני. ג. היא עיקר האמונה, ועליה מושתתת הדת והזיכרון, מה שאין כן באגדות העם. ד. יש מסורת רציפה של איש מפי איש עד מעמד ה”ס.